מה הסיפור שלי עם כסף? האם עבורי הוא אמצעי או מטרה?
כשקוראים את הכותרת, נדמה שהתשובה המתבקשת, ברורה מאליה, כסף הינו אמצעי. אמצעי בדרך להשגת משהו.
אבל מהו המשהו הזה?
אז זהו , כמה מאיתנו באמת עוצרים לחשוב על זה ביום יום?
אני יודעת שאני לא עצרתי לחשוב על זה. האם בגלל שלא הגעתי לחופש כלכלי? אולי כסף עבורי הוא אינו אמצעי? האם כאשר אין ממנו מספיק אנחנו חושבים שזו המטרה? כשלאדם יש כסף רב, האם הוא שואל את עצמו שאלות אחרות או שהוא פשוט ממשיך באותה הדרך?
ההתעסקות בכסף לא הייתה פשוטה עבורי. בשנים האחרונות, הייתי צריכה להתידד עם עצמי כדיי לפתוח את הנושא. כמי שחוותה שינויים כלכליים משמעותיים בבגרות, כסף היה מרכז ועדיין הוא חלק מהותי מהשיחות המשפחתיות.
במשפחה שלי, הכסף אינו אמצעי. הוא המטרה שלשמה עובדים והעבודה היא חיינו. משמע, הכסף הוא המנהל הגדול, הוא האחראי על מצב הרוח, אחראי על קשרים, אחראי על מעמד, אחראי על אפשרויות, אחראי על בילויים, אחראי על חברויות, אחראי על מריבות, אחראי לדאגות, הבנתם, הוא נוכח ובגדול!
כמי שגדלה בבית שיש בו שפע, שלא באמת חי על פי תקציב, ההסתגלות לחיים אחרים עם מגבלות הייתה מאתגרת. לא פעם היא לוותה במחנק, בתחושה של קורבנות על מר גורלי, בהרגשה שאין לי את הכלים להתמודד ושעליי להמציא את עצמי מחדש.
תאמינו לי, בהתחלה זה כאב, אפילו כאב מאוד. הרגשתי שאני לא מוכנה להתמודדות הזאת, לרגע הזה שהבנתי שמשהו מאוד בסיסי הולך להשתנות וזאת התפיסה שלי, התפיסה שלי את עצמי. פיתחתי זהות מסויימת, הבחורה שגדלתי להיות, חלק גדול מהחיים שלי, נשענתי על האפשרויות שהונחו לפניי, לעשות כמעט כל דבר שרציתי, ללמוד, לנסוע לטייל, לצאת למסעדות, להחליף את האוטו, לעבור דירה, לקנות בגדים וכל זאת כי אפשר, כי זה החיים שהיו לי. השינוי לא היה דרמטי וגם לא קרה ביום אחד, אחרי הכל, עבדתי לפרנסתי אך חייתי הרבה יותר גבוה ממה שהרווחתי. ללא ספק סגנון החיים שלי היה אחר.
הגיע הרגע להתמודד עם המציאות, אני ברשות עצמי עכשיו, נכון, הוריי היקרים יכולים לעזור אבל חיי היום יום שלי, הינם שלי ושל בן זוגי ואני רוצה לעמוד על הרגליים בזכות עצמי. אני רוצה להרגיש עצמאות אמיתית.
תכלס, אני לא בטוחה שרציתי, כנראה הרגשתי שזה מה שנכון לעשות.
היה כאב אבל ניסיתי להדוף אותו, ניסיתי להאשים, ניסיתי לספר סיפור בעיקר לעצמי אבל גם לכל מי ששאל. רציתי להיות מיוחדת, אחרת, כזאת שכסף לא מנהל אותה, כסף לא הכי חשוב לי, אני גם לא נגד כסף, זה נחמד שיש כסף, זה נחמד לקבל כסף, להרוויח כסף אבל בשום אופן לא לפעול רק בשביל כסף. הרי כסף הוא לא המטרה, נכון?
ואכן שנים מסויימות, הרגשתי שאין לי כסף, בטח לא כפי שהכרתי בעבר. כמובן הכל יחסי. ואתם יודעים מה? זה היה בסדר.
אז יש לנו מערכת יחסים עם כסף, כמו כל מערכת יחסים, יש עליות ויש ירידות, יש הנאה אך יש גם צרות, יש תקופות טובות ותקופות שפחות.
אולי השאלה שצריכה להישאל כאן היא מה הוא (הכסף) גורם לנו להרגיש? אולי מה שאני מייחסת לכסף שונה ממה שמישהו אחר מייחס לו? האם הוא זהה עבור העני ,מעמד הביניים והעשיר?
האם הוא עונה על אותם צרכים? כאן, כבר ממש ברורה לנו התשובה, ממש לא!
האם כאשר נקח אדם עשיר ונעלים לו את הכסף הוא יהיה אותו אדם? האם כשעני יקבל לפתחו הרבה כסף, הוא יהיה אדם אחר? האם הם ירגישו אחרת?
לפחות על השאלה השניה יש לא מעט דוגמאות, אנשים שזכו בהגרלת הלוטו והפכו מיליונרים ביום אחד. ע"פ הסטטיסטיקה, 70 אחוזים מהם יפשטו את הרגל תוך שלוש עד חמש שנים!! אין ספק שזהו נתון מטורף. בנוסף רובם מדווחים שהם אינם מאושרים יותר או בריאים יותר.
אז מה כל כך קוסם לנו ומנהל אותנו סביב כסף?
התשובה שלי היא שכל אחד צריך מידה מסויימת של חופש פעולה ויכולת לספק צרכים בסיסיים. רווחה מסויימת הכוללת קורת גג, תזונה טובה, היכולת לשמור על הבריאות, לצאת לחופשה שנתית, להתפתח.
כשהיכולת הבסיסית הזאת מתערערת, כסף ללא ספק הופך למטרה. ההרגשה שמתעוררת היא שצריך לשרוד, תחושת לחץ, מחנק. יש איום, הוא קרוב וצריך למצוא פתרון.
אני יודעת שהרגשתי את התחושה הזאת גם אם היא לא הייתה מדוייקת באופן אובייקטיבי. הרגשתי שאני מצטמצמת, שמשהו מאוד סגור ולא מאפשר, משהו מאוד מגביל אותי.
אחת הדרכים להתמודד עם ההרגשה הזו באופן אינטואיטיבי הביאה אותי להתבוננות פנימית. לשאלה של תפיסה, לשאלה מי אני ומי אני רוצה להיות. יש כאן שאלה עמוקה יותר של זהות, שאלה של אמונה במי שאני.
מה אני רוצה להרגיש? אני רוצה להרגיש אהבה, שמחה, השפעה, חופש. האם כסף איפשר לי את כל זה?
שנים חשבתי שכן, שנים חשבתי שכסף אחראי על הכל, הרי כך גדלתי.
כל אחד יכול להגדיר לעצמו, מה זה בשבילו ואיך הוא רואה את זה אבל מה שחשוב זאת ההבנה שזה מאוד אישי, פנימי.
על כן העבודה על כך גם היא פנימית, לקחת אחריות על החיים שלנו, לדאוג לרווחתנו כל אחד ומה שהוא צריך כדי לא להרגיש את אותה תחושת מחנק.
אם נשכיל להבין שכסף אינו קונה אהבה, בריאות או אושר, נתבונן פנימה, נפעל יותר מהמקומות הללו שכבר קיימים בנו, בכל אחד מאיתנו ונזכה להרגיש את אותה הרגשה שאנו כה מייחלים לה.
לכבד גם כאשר יש תיסכול, להעריך במקום לשפוט, לחלוק גם כשיש מעט, לשתף כדי להשפיע, לאהוב ולהיות נאהב.
השפע תמיד קיים בתוכנו, אנחנו צריכים לאפשר לו את נתיב האור דרכו יבצבץ וינצנץ...